בשנים האחרונות גדל והולך מספרם של המתעמלים במים ולא בכדי. המים יוצרים סביבה נוחה, יעילה ובטוחה לשיפור הגמישות, הכוח ושיווי המשקל. נראה שהפעילות במים מסייעת גם בשמירה על צפיפות המינרלים של העצם.

פעילות במים כאמצעי טיפול באוכלוסיות חולים הסובלים מבעיות שונות איננו חדש. לדוגמה: אנשים המוגבלים בתנועה כתוצאה משברים ומפגיעות אחרות בעצמות, במפרקים ובשרירים; חולים הסובלים מבעיות אורתופדיות שונות וחולים במחלות כרוניות של מערכת השלד והשרירים, מחלות ששכיחותן גדלה עם העלייה בגיל. הטיפול במים שכיח גם במקרים שבהם יש צורך בהגדלה של טווחי התנועה וכוח השרירים כמו גם לשיקום לאחר חוסר תנועה ממושך (דייויס והריסון, 1988).
גיל ההתבגרות הוא הגיל המשפיע העיקרי על בריאות השלד בגיל הבוגר. שיא מסת העצם נשמר עד סוף שנות העשרים או תחילת השלושים, ומשמש כ"בנק עצמות" עד לסוף החיים. ככל שה"בנק" יתמלא יותר בגיל צעיר, כך יפחת הסיכוי שתתפתח מחלת האוסטיאופורוזיס או שברים בגיל המבוגר. כדי להפחית את שיעור הירידה בצפיפות העצם וכדי למנוע אוסטיאופורוזיס יש חשיבות רבה לעיסוק בפעילות גופנית סדירה במעגל החיים. בגיל הקשיש הפעילות נועדה בעיקר למניעת נפילות ולשיפור התפקוד היום-יומי, מטרות שיושגו באמצעות הגדלת טווחי התנועה, חיזוק השרירים, שיפור שיווי המשקל באמצעות תרגול המערכת הפרופריוספטית(תחושה עמוקה), מודעות ליציבה טובה ותרגול של יציבה ותפקודיים יום-יומיים. הפעילות לאוכלוסייה הלוקה באוסטיאופורוזיס חמור או בשבר דחיסה בעמוד השדרה נועדה לשַמר את המצב הקיים ולשפר את יכולת התפקוד היום-יומית. יש לחזור ולהדגיש את הצורך במשנה זהירות בבחירת התרגילים ובמינונם, בפרט בפעילות הדורשת כוח. ואכן, לפעילות במים יתרונות רבים, בין השאר משום היכולת לפעול בסביבה נוחה,יעילה ובטוחה.